פרופסור בגמלאות מאוניברסיטת תל אביב, שהורשע בהליך משמעתי בהטרדה מינית מילולית ובהתנהגות בלתי הולמת כלפי שלוש נשים ואדם נוסף שעבד במעבדה, לא יוכל להנחות תלמידים באוניברסיטה במשך שנתיים. נוסף על כך, הוטלו עליו נזיפה בכתב ושלילת הזכות לפעילות במסגרת האוניברסיטה למשך שנה. שמו לא הותר לפרסום.
גזר הדין ניתן ב-23 באוגוסט 2026 בבית הדין המשמעתי לעובדי הסגל האקדמי של האוניברסיטה. בראש ההרכב עמד פרופ' מיגל דויטש, ולצדו ישבו פרופ' גיל מרקוביץ ועו"ד רחל שילנסקי. ההחלטה התקבלה פה אחד.
לפי גזר הדין, הפרופסור הורשע בחלק מהאישומים נגדו וזוכה מאחרים. ההרשעות נגעו להתנהלותו כלפי דוקטורנטית בהנחייתו, פוסט-דוקטורנטית שהפכה בהמשך לחברת סגל בכיר, עוזרת מחקר ואדם נוסף שעבד במעבדה. ביחס לשתי המתלוננות הראשונות הורשע גם בהטרדה מינית מילולית.
"אמר שיכבה את המזגן משום שהוא מעדיף אותה עם כמה שפחות בגדים"
בית הדין תיאר התנהלות קשה כלפי הדוקטורנטית: הפרופסור השפיל אותה, הטיל עליה אימה, הרים את קולו והעיר הערות סרקסטיות ומבזות על אישיותה, משקל גופה וכישוריה. בין היתר, כינה אותה "טיפשה", "עצלנית" ו"מפונקת". באחד המקרים נקבע כי הטריד אותה מינית באופן מילולי.
ביחס למתלוננת השנייה נקבע כי נהג באופן שתלטני, אגרסיבי ומעליב, גם לאחר שהפכה לחברת סגל בכיר. הוא נזף בה על כך שאינה מעדכנת אותו מתי היא מגיעה, אינה יושבת לידו ואינה מקדישה לו זמן. עוד נקבע כי צעק עליה, כינה אותה "חוצפנית" ואף טען שהיא נמצאת באוניברסיטה בזכותו.
בעדותה אישרה המתלוננת את האמור בסעיף 32 לכתב התביעה וסיפרה כי הפרופסור נהג לחזור על האמירה שיכבה את המזגן משום שהוא מעדיף אותה עם כמה שפחות בגדים, ואף עירומה. היא העידה כי הדברים הותירו אותה "קפואה, משותקת ומבוישת". לדבריה, אלה דברים שאסור שייאמרו על ידי מי שהוא הבוס שלה, ששולט בעתידה האקדמי ומבוגר יותר מאביה.
לפי בית הדין, הפרופסור לא השלים עם פרישתו לגמלאות ועם העברת המעבדה, שהייתה מרכז חייו האקדמיים, לניהולה הבלעדי של המתלוננת. הוא הורשע גם בהטרדתה המינית בשל התייחסויות חוזרות שהתמקדו במיניותה. חלק מהאירועים התרחשו בתקופה שבה התקיימו ביניהם יחסי מרות.
כלפי עוזרת המחקר הורשע בהתנהגות בלתי הולמת בשל אמירה משפילה שגרמה לה מצוקה. ביחס לאדם הנוסף שעבד במעבדה נקבע כי נקט גישה תוקפנית ומקניטה והשפיל אותו בהתייחס ליכולותיו המקצועיות.
"מעשי הנתבע פגעו גם באוניברסיטה ובכך נגרם נזק לאוניברסיטה ולתכליות פעילותה, ברמה התדמיתית והעניינית", נכתב בפסק הדין. מנגד, הפרופסור טען כי נענש דיו בשל הסבל שנגרם לו מעצם ניהול ההליך המשמעתי נגדו. עוד ציין כי המעבדה שבה השקיע שנים רבות נסגרה.
מאוניברסיטת תל אביב נמסר: "עם קבלת התלונה, אוניברסיטת תל אביב החלה בבדיקה מעמיקה של האירוע שבסופה הוחלט להעמיד לדין משמעתי את חבר הסגל. האוניברסיטה ניהלה הליך משמעתי תוך דרישה להטלת עונש חמור על הנילון וכן טענה כי יש לפרסם את שמו. בית הדין הוא גוף עצמאי שבסופו של יום הכריע כפי שמצא לנכון. האוניברסיטה רואה חשיבות גדולה במניעת הטרדה מינית והתעמרות ופועלת רבות למיגור התופעה".